יצירותיה של אושרת נולדות מתוך מפגש מתמשך בין עולם האמנות לבין אוצרות הרוח של עם ישראל. התנ"ך, תורת החסידות וספרי הקבלה אינם משמשים עבורה מקור השראה בלבד, אלא שפה חיה שבאמצעותה היא מעניקה פרשנות חדשה לסיפורים העתיקים ולמציאות האנושית של ימינו.

בלב יצירתה עומדת שאיפה אחת, החוזרת ונשזרת בכל ציור מחדש – לחבר בין עולמות. בין רוח לחומר, בין שמים לארץ, בין הגלוי לנסתר, בין העולמות העליונים לעולם המעשה, בין דמויות רוחניות לבין האדם בן זמננו. ביצירותיה אין ניגוד בין הקטבים הללו, אלא הזמנה לראות כיצד הם משלימים זה את זה ויוצרים שלמות אחת. זוהי תפיסה המבקשת לגלות כי גם המציאות הגשמית יכולה לשמש כלי לגילוי הרוח, וכי כל חלקי הבריאה קשורים זה בזה ומהווים אחדות אחת.

רבים מן הציורים נשענים על אירועים המתוארים בתנ"ך, אך אינם מבקשים לשחזר אותם כפשוטם. כל יצירה היא מסע אל המשמעות הפנימית של הסיפור – אל הרעיונות, הרגשות והמסרים הנצחיים הטמונים בו. לצד אלה מופיעים גם ציורים הלקוחים מחיי היום־יום, המקבלים פרשנות אמנותית בהשראת תורת החסידות, ומגלים כיצד גם הרגעים הפשוטים ביותר נושאים בתוכם ניצוץ של קדושה ומשמעות.

אושרת חן, ילידת ישראל (7 ביולי 1974), גדלה בין נופיה הקסומים של זכרון יעקב – מרחבים של טבע, כרמים ואור, שהטביעו את חותמם על עולמה האמנותי. את חייה הבוגרים היא חיה בחדרה, שם ממשיך להתפתח מסעה היצירתי.

מקור השראה מרכזי לעבודותיה הוא לימוד משותף של תורת החסידות עם בעלה. שבת אחר שבת הופך הלימוד לקרקע פורייה שממנה צומחים רעיונות חדשים, סמלים, צבעים ומוטיבים. מתוך המפגש בין הטקסט העתיק לבין חוויית החיים העכשווית נולד עולם חזותי עשיר, המבקש להאיר את סיפורי התנ"ך, רעיונות החסידות ותורת הסוד באור חדש ולהעניק להם ביטוי אמנותי.

בכל יצירה מתקיים דיאלוג בין עבר להווה, בין סמל למציאות, בין האדם לבוראו. המכחול והצבע הופכים לכלים של פרשנות, והבד הופך למרחב שבו נפגשים הסיפור המקראי, מחשבת החסידות וחוויית החיים האנושית.

יצירותיה אינן מבקשות רק להציג יופי חזותי, אלא לעורר התבוננות. הן מזמינות את הצופה לעצור, להביט אל מעבר למה שהעין רואה, ולגלות כי מאחורי כל צבע, דמות וסמל מסתתרת קריאה לאחדות – בין העולמות, בין האדם לעצמו, בין האדם לזולתו ובין האדם לבוראו.

בסופו של דבר, כל ציור הוא ניסיון להפוך את הריבוי לאחד, את הפירוד לחיבור, ואת הגבולות שבין רוח לחומר למרחב אחד של משמעות, תקווה ואמונה